פסק-דין בתיק בג"ץ 2503/05

הנשיא א' ברק:

           האם זכאית העותרת למעמד של עולה מכוח סעיף 4א לחוק השבות, תש"י-1950 (להלן - חוק השבות)? זו השאלה בה עלינו להכריע.

העובדות

1.        העותרת היא אזרחית אוקראינה, ילידת 1985, ואינה יהודיה. אמה נישאה באוקראינה בשנת 1990 למר אלכסנדר בורשצ'ר (להלן - אלכסנדר), שהוא יהודי, ואין חולק שהוא אינו אביה הביולוגי של העותרת. עם הנישואין, ביקש אלכסנדר מרשויות הרישום האוקראיניות להירשם כאביה של העותרת. בהתאם לכך הוצאה תעודת אבהות, והוא נרשם כאביה של העותרת גם בתעודת הלידה שלה. לדבריו, הדבר נעשה לבקשת האם, שהיתה מעוניינת כי בתה תשא שם זהה לשם משפחתה. בשנת 1993 נפרדו אלכסנדר ואמה של העותרת, ועל-פי דבריו מאז לא קיימו כל קשר. אלכסנדר עלה לישראל בשנת 1997. בשאלון שמילא טרם העלייה לא ציין את העותרת כבתו. בשנת 2002 הגיעה העותרת לארץ באמצעות אשרת תייר. במהלך שהותה כאן הגישה (ביום 3.6.2003) בקשה לשינוי מעמדה ולקבלת מעמד של עולה, מכוח סעיף 4א לחוק השבות. לביסוס טענתה צירפה העותרת תעודה לפיה אלכסנדר הכיר באבהותו לגביה (ביום 20.11.1990) וכן תעודת לידה מתאריך זה, אשר הוצאה על בסיס ההכרה באבהות. בירור מטעם המשיב העלה כי בשאלון העלייה שמילא אלכסנדר בשנת 1997 לא צוינה העותרת כבתו. המשיב ביקש תגובתו של אלכסנדר לעניין. בהודעות כתובות שמסר למשרד הפנים הצהיר אלכסנדר שהוא אינו אביה של העותרת, הוא אינו קשור אליה, וכל שעשה היה להעניק לה את שם משפחתו לפי בקשת אמה שהיתה מעוניינת כי ישאו אותו שם משפחה. שינוי הרישום לא הצריך הליך משפטי, בהעדר רישום אחר של אבהות. על יסוד הצהרתו זו של אלכסנדר, דחה המשיב (ביום 14.4.2004) את בקשת העותרת, בזו הלשון:

"מאחר ובורשצ'ר אלכסנדר טוען שאינו אביך ואמך מסרה את שמו כדי שיירשם בתעודת הלידה שלך ומאחר ולטענתו לא נעשה כל הליך של אימוץ, אינך זכאית לשינוי מעמד לעולה על פי חוק השבות".

מכאן העתירה.

טענות הצדדים

2.        בעתירה טענה העותרת כי היא זכאית לתעודת עולה ואזרחות ישראלית מכוחו של סעיף 4א לחוק השבות, בהיותה בתו של יהודי. נטען כי יש לראות בה "ילד" של יהודי, כמשמעותו בחוק השבות. אלכסנדר רשום בתעודת הלידה של העותרת כאביה וניתנה לבני הזוג תעודת אבהות המעידה כי הוא אביה, דבר שלא ניתן היה לעשותו ללא הסכמתו. מאז הגשת העתירה שינתה העותרת במקצת את קו טיעונה. תחילה הדגישה, שמאז ילדותה האמינה שאלכסנדר הוא אביה-מולידה, הוא עצמו נרשם מרצונו כאביה, וכעת שינה את גישתו מטעמים פסולים. בנסיבות אלה, טענה, החלטתו של המשיב אינה סבירה, וראוי היה לפרש את הדיבור "ילד" בסעיף 4א לחוק השבות כחל גם על נסיבות המקרה שלה. בהמשך, הגישה העותרת חוות-דעת משפטית של עו"ד ר' רוזין, מומחית למשפט אוקראינה, לפיה נסיבות הפרשה (בראשן, קיומה של תעודת אבהות שנרשמה בהסכמת האב) היו מקימות, על-פי הדין האוקראיני, חזקה שאינה ניתנת לסתירה כי אלכסנדר הוא אביה של העותרת. מצב זה, כך נקבע, מייתר את הצורך בהליך משפטי של אימוץ. לאור חוות הדעת טענה העותרת בדיון לפנינו כי תעודת האבהות כמוה כתעודת אימוץ של העותרת.

3.        המשיב מבקש לדחות את העתירה. הוא מדגיש את המוסכם על הצדדים - שהעותרת אינה בתו של אלכסנדר. העותרת אף לא אומצה על ידו בכל הליך משפטי ועיקר הקשר ביניהם מתמצה בהסמכת אלכסנדר ליתן לעותרת את שם משפחתו, לבקשה אמה. לעריכת רישום זה לא היה כל יסוד ביולוגי או משפטי ומכאן שבפועל מדובר ברישום שגוי ומוטעה. לשיטת המשיב, אין בתעודה, אשר יסודה ברישום מוטעה, כדי להוות ראיה מינהלית מספקת לצורך הוכחת זכאותה של העותרת למעמד מכוח שבות. משנתבררה עובדה זו למשיב - לאור הצהרתו של אלכסנדר - היה עליו לפעול כפי שפעל, ואין לחייבו להסתמך על הרישום השגוי. לכך מוסיף המשיב את העובדה שמאז שנת 1993 התפוגג למעשה התא המשפחתי לו היו שותפים אלכסנדר והעותרת, ומכאן שגם לפי תכליתו של סעיף 4א אין הצדקה להכיר בעותרת כעולה.

דיון

4.        סעיף 1 לחוק השבות קובע:

"1. הזכות לעליה

כל יהודי זכאי לעלות ארצה".

סעיף 2 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, קובע:

"2. אזרחות מכוח שבות

(א)   כל עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950, יהיה לאזרח ישראלי מכוח שבות ...".

סעיף 4א לחוק השבות מרחיב את מעגל הזכאים לשבות, בקבעו:

"4א. זכויות בני משפחה

(א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, תשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון".